[חוויה אישית] טיול כשר בקוסטה ריקה במשך שבועיים

אנחנו זוג בני 50, וטיילנו עצמאית עם רכב שכור בקוסטה ריקה במשך שבועיים בין ה-5 ל-18 בינואר 2023. בכתבה הבאה נתאר את המסלול וניתן טיפים והמלצות. בכל הקשור לקולינריה ואוכל – אנחנו שומרי תורה ומצוות, אז נתמקד בטיפים לשומרי הכשרות.

המסלול שלנו

נתב"ג – מיאמי – סן חוזה – חאקו – מנואל אנטוניו – יוביטה – דומיניקל – הר פואס ובאחוס דל טורו – לה פורטונה – ריו פרדידו – מונטה ורדה – סן חוזה – מיאמי – נתב"ג.

המסלול שבנינו היה מעולה ומוצלח ובכל זאת, לקח אחד לשיפור. היינו מוותרים על שני הלילות בריו פרדידו (מלון אגדה אבל הסיבות בגוף הסיכום…) ובמקומם היינו מוסיפים עוד לילה אחד באזור פואס ומחוז "באחוס דל טורו" ולילה נוסף במונטה ורדה. עקב מצוקת זמן, בשני המקומות האלה, נשארנו רק לילה אחד ובדיעבד זו היתה טעות. ככלל, מומלץ מאד לנסות לבנות את הטיול ככה שבכל מקום אליו מגיעים נלון לפחות שני לילות. זה גם יותר נוח מבחינת ההתנהלות הלוגיסטית וגם מאפשר לחוות טוב יותר את המקום (עקב העובדה שבקוסטה ריקה לא נוסעים בלילה, ועקב שעות הנסיעה הרבות ממקום למקום, כי ככה יש לפחות יום שלם של שעות אור לטייל באותה סביבה).

3-5/1/23- מיאמי

טסנו בטיסת אלעל למיאמי ונשארנו יומיים במיאמי בעיקר לטובת קניות…

במיאמי נמצא אחד האאוטלטים הגדולים והזולים בעולם. Sawgrass mills mall. מדובר בקניון ענק שגם יומיים לא יספיקו לבקר בכל החנויות שבו. הנה כמה טיפים:

• יש שם סניף של פריימרק.
• גם בנייקי ובכל חנויות המותגים יש תמיד הנחות גדולות על חלק מהסחורה. אבל את המציאות באמת תוכלו למצוא בכל אחת מחנויות הכלבו הענקיות. (מרשל, בלומינגדיילס, טי-ג'י-מקס, וכד') אומנם בלאגן אבל עם קצת סבלנות וחיפוש תוכלו למצוא שם מציאות ממש כמו סוודרים של ראלף לורן ב-15 דולר.
• את הלילה הראשון במיאמי ישנו במלון AC שממוקם ממש בתוך מתחם האאוטלט. מלון חדש לגמרי ומאד נוח.
• כשרות:
  • בתוך הקניון אין כלום למעט סניף של האגן דאז (כל הגלידות כשרות, לא הגביעים ושאר הפרודוקטים.)
  • מסעדות כשרות בסביבה (עד 15 דק' נסיעה):
    • Plantation Pita & Grill: אחלה אוכל ישראלי. 16$ למנת שווארמה מעולה. פתוח עד 21:00 וגם הקניון נסגר ב-21:00. כך שמומלץ לעזוב את הקניון לפני הסגירה, כדי להגיע למסעדה בזמן. כתובת: Cleary Blvd, Plantation, FL 33324 8966.
    • Sunrise Pita & Grill: יש להם 2 סניפים. אחד ב-2680 N University Dr, Sunrise, FL 33322, הגענו בזמן אבל המסעדה כבר היתה סגורה… השני נמצא ב-S University Dr, Davie, FL 333242275 ואליו הגענו דקה אחרי הסגירה ולא הסכימו שניכנס.
    • Cheese Xpress (In the Chevron): חלבית. מקום קצת מוזנח. נמצא בתוך חנות נוחות בתחנת דלק. פיצות בסיסיות, סנדביצ'ים וסושי שממש לא עשה לנו חשק..

כיון שהטיסה לקוסטה ריקה, לסן חוזה יצאה ב-10:30 בבוקר, וצריך להגיע לשדה 3 שעות לפני, רצינו לחסוך את הפקקים בבוקר ולכן את הלילה השני במיאמי ישנו במלון צמוד לשדה התעופה. מלון STAYBRIDGE SUITE. מלון סבבה עם ארוחת בוקר מעולה שכוללת הרבה רכיבים כשרים (וופל בלגי חם עם כשרות OU, בייגלס, גבינה, ממרחים, ביצה קשה, ירקות, שתיה חמה וקרה) מומלץ לבקש חדר בקומה 4 כי היא משופצת. יתרון גדול של המלון הזה – ניתן להפקיד בו מזוודה והם שומרים עליה עד שתחזור למיאמי במחיר של 25$ לשבוע. כיון שהעמסנו מזוודה שלמה בקניות ב-SAWGRASS ולא רצינו להיסחב איתה שבועיים בקוסטה ריקה ועוד לשלם 30$ לכל כיוון על מזוודה נוספת בטיסה לקוסטה ריקה, זה היה סידור מושלם. כשחזרנו מקוסטה ריקה לפני הטיסה ארצה גם ישנו לילה אחד במלון הזה. (המלצה – יש לנו תיק מתקפל בגודל תיק רחצה קטן, שנפתח לתיק ממש ענק שקנינו לפני כמה שנים בוולמארט. פתרון מעולה לכל נסיעה לחו"ל שיש מצב ונחזור ממנה עם המון קניות…)

5/1/2023- יום חמישי, מגיעים לקוסטה ריקה

המראנו ממיאמי עם אמריקן איירליינס ונחתנו בסן חוזה בשעה 13:00.

בהתאם להמלצות, המרנו קצת כסף מדולרים לקולונס בצ'יינג' בשדה, מצאנו מייד את הדלפק של חברת ההשכרה DOLLAR והם לקחו אותנו בשאטל שלהם לסניף ההשכרה, 10 דק' נסיעה.

קיבלנו רכב מיצובישי Asx 4×4 (Auto) חדש מהניילונים. 0 ק"מ. אה-מה-מה. רכב לא נוח. לא מרווח ולמעט רדיו פשוט – נטול כל איבזור בסיסי, אפילו מצלמת רוורס לא היתה לו. חזרנו לסוכנות ודרשנו רכב אחר. קיבלנו ניסאן איקס טרייל 4X4 ויצאנו לחאקו לפני שניקלע לחשיכה.

כדי לעשות את השבת במרכז היהודי של איזו וטוני, התחלנו בחאקו. אנחנו פחות בקטע של הוסטלים אז לקחנו יחידה במלון סוויטות שצמוד 400 מטר, Oceano Boutique Hotel & Gallery.

בכניסה לחאקו יש חנות גדולה כמו הום סנטר ודבר ראשון הצטיידנו בבלון גז לראש גזיה שהבאנו מהארץ.(אח"כ ראינו שחנות כזו קיימת גם ממש צמוד להוסטל של איזו וטוני) בערב הלכנו לאכול במסעדת סברס הכשרה . 60 דולר לארוחה בשרית זוגית. טעים ומשביע.

6-7/1/23- יום שישי ושבת – חאקו

את הבוקר התחלנו בטיול קצר לתצפית הר מירו. 20 דקות עד הפסגה ועוד 20 דקות חזרה. זה המקום הכמעט יחיד בכל קוסטה ריקה שלא ביקשו מאיתנו תשלום חוץ מ-5$ לחניה. מהתצפית רואים את החוף של חאקו. חביב. לא חובה.

משם נסענו ל"ספארי תנינים" בכפר tarcoles. ראינו עופות מים, צבי מים ומעט תנינים. גם כאן, היה נחמד אבל לא חובה. זה כפר במרחק כ-25 דק נסיעה מחאקו, שיש בו כמה וכמה סוכנויות שמוציאות את הסיור הזה. אנחנו הזמנו את הסיור דרך טוני אשכנזי ולמען האמת זה לא היה כ"כ מוצלח. אני יודע שיש סיורים שהמדריך ממש יורד מהסירה ומאכיל תנינים ממרחק אפס. אצלנו זה לא היה. 40 דולר לאדם.

אחרי הסיור נסענו למפל ביחגואל. catarata bijagual שקרוב 5 דק' נסיעה לספארי תנינים. בכל הטיפים כתוב 10 דולר לאדם. תכפילו. כניסה 20 דולר לאדם… בכל הטיפים כתוב 45 דק' לכל כיוון. תכפילו. כמעט שעה וחצי. לכל כיוון. הכניסה נמצאת בפיסגה וממנה עד המפל יש ירידה פסיכית. מקבלים מקל הליכה בכניסה (לא לוותר עליו, היה שימושי ביותר) ומתחילים לרדת בירידה תלולה מאד. לפני המפל יש שתי בריכות אליהן ניתן להיכנס ולשחות (יש שילוט). הבריכות לא ממש על המסלול אלא צריך לסטות כמה דקות לכל בריכה הלוך וחזור. כיוון שכניסת השבת הלכה והתקרבה, החלטנו לא להיכנס לבריכות ולהמשיך ישר למפל. הדרך מקסימה ופגשנו גם צפרדע קומנדו ארסית בצבעי ירוק/שחור. המפל מרשים וגבוה. סה"כ לא מסלול בעייתי אבל בהחלט לא מדובר במסלול קליל. לא חושב שהמסלול מיועד לילדים ובכללי, מי שלא ממש חובב הליכה – שיוותר.

הגענו למלון כשעה לפני כניסת השבת, התארגנו ויצאנו לתפילה ולארוחה אצל איזו וטוני.

עלות הארוחות היא 50 דולר לזוג לארוחת הערב והקידוש/צהריים (12.5 דולר לאדם לכל ארוחה). זה ממש ממש זול, גם ביחס לכל בית חב"ד בו היינו בעולם. רק שצריך להבין שלא מדובר בארוחות בשריות. ארוחת ערב שבת כוללת מנת דג (קטנה), אורז ובעיקר סלטים וחלות (טעימות לאללה) אבל לא לצפות לעוף, בשר, תבשילים וכדומה. ארוחת הקידוש/צהריים היתה קצת יותר עשירה וכללה בנוסף לכל מה שהוגש בערב, גם חמין (פרווה). גורמה זה ממש לא אבל בסה"כ שבענו. לדעתי, זו החלטה מכוונת של טוני ואיזו, ללכת דווקא בשבת על ארוחות עממיות וזולות, שכמה שיותר יהודים יוכלו להצטרף אליהן ושהמחיר לא יהיה פקטור. אני אישית הייתי מעדיף לשלם יותר ולקבל יותר אבל כנראה שהם יודעים מה הם עושים ובכל אופן מגיע להם "ש'כוייח" ענק על המקום שהם הרימו בחאקו.

בשבת אחרי התפילה והקידוש טיילנו קצת ברחוב הראשי של חאקו. בגדול, חאקו קצת הזכירה לנו את פוקט בתאילנד. לא הטעם שלנו. ברחוב הראשי יש מלא חנויות מזכרות עם דברים איכותיים. חלקם לא ראינו במקומות אחרים בקוסטה ריקה.

במוצ"ש קפצנו למרינה היוקרתית מצפון לחאקו Marina Los Sueños. בערך 20 דקות נסיעה (לא 5 דקות כמו שכתוב בחלק מהטיפים) והגעתם לאירופה הקלאסית. מעגן מפואר עם עשרות יאכטות מפוארות וכמה מסעדות ובתי קפה יוקרתיים. במרכז רחבת המסעדות ניגנה להקה שהוסיפה מאד לאוירה הקסומה.

8/1/23- יום ראשון – מנואל אנטוניו ושמורת Hacienda Baru

עזבנו את המלון בחאקו כבר ב-05:45 בבוקר כדי להספיק להגיע לסיור המודרך עם יוהן.

(יוהן- 506-8850-4419+) התברר כמדריך סופר מוצלח. מדובר במדריך מקומי ידען ואינטליגנט, שמקצועו הוא צלם טבע וצילומיו מעטרים את האתר הרשמי של מנואל אנטוניו. הוא יודע את כל שמות החיות גם בעברית כך שגם התקשורת איתו זורמת מעולה.

הגענו ב-7 בבוקר והיינו ממש בין הראשונים כך שהיתה לנו חניה ממש צמוד לכניסה. בכניסה, מתנדבים של השמורה בודקים בקפדנות את התיקים ולא מאפשרים להכניס שום מזון משום סוג. אפילו חבילת מסטיקים שהיתה לנו בתיק, ביקשו שנחזיר לרכב…

בסיור ראינו עצלנים, טוקן יפהפה, קופים, נחש קטן, צפרדעים, עטלפים ועכבישים מיוחדים. כל מדריך שם מצוייד במשקפת טלסקופית של חב' סברובסקי (אלה מהתכשיטים). בעידן שלנו אם היית ולא צילמת – לא היית. והמדריכים ראשונים להבין זאת. לכן הם מאד מקפידים לצלם עבורך את החיות. המדריך לוקח את הסמארטפון שלך, מצמיד אותו לטלסקופ, מצלם וכך מתקבלות תמונות מדהימות ומקצועיות.

עם יוהן סיירנו שעתיים וחצי ואח"כ המשכנו לטייל לבד על שתי רצועות החוף הקסומות שבשמורה. בתחילה טיילנו בחוף הימני (המזרחי) כשאגוז קוקוס ענק נחת חצי מטר לידינו, מצמרת עץ בגובה 15 מטר. ב"ה, ניצלנו בנס. פשוטו כמשמעו. לאחר מכן עברנו לחוף המערבי שהיה הרבה יותר מוצלח. בקצה הדרומי שלו יש מן לגונה רדודה בה ניתן לצפות ממש מקרוב על הדגים. ישבנו שם על החוף וצפינו בעשרות (!) קופים לבני פנים, חלקם עם גורים על הגב, מקפצים בין העצים. מסתבר שהקופים גנבים מיומנים. הם מחכים שהמטיילים יכנסו למים ואז מתקרבים לתיק שהשאירו על החוף ומחפשים אוכל.

45 דולר לאדם (התשלום ליוהן כולל את הכניסה לשמורה והוא כבר דואג מראש לכרטיסים) ו-5,000 קולונס לחניה.

בדרך ממנואל אנטוניו לצימר ששכרנו באוביטה עצרנו ב-Hacienda Baru. זוהי שמורת טבע שמהווה מקלט לחיות בר, ממש על הדרך הראשית לאוביטה. הגענו בסביבות 14:15 והיינו ממש היחידים בכל השמורה. יש בזה משהו מאד מיוחד ושונה ממנואל אנטוניו. ללכת לבד בג'ונגל כשסביבך רק הרעש של החיות והציפורים. פשוט הלכנו בדממה כמו שרלוק הולמס, והקשבנו לקולות ולצעדים של החיות. ככה הצלחנו ממש לראות לא מעט חיות בר בתוך סביבתם הטבעית. ראינו פקארי גדול, אגוטי, עוד משפחת קופים לבני פנים ולא מעט ציפורים.

השמורה נסגרת ב-16:00 והצלחנו לעשות שני מסלולים (מתוך 4 שהשמורה מציעה) שחיברנו אותם למסלול מעגלי אחד. מתחילים במסלול PECCARY וחוזרים במסלול PIZOTE.

15$ לאדם. חניה חינם בתוך האתר. מומלץ.

9/1/23- יום שני- אוביטה ודומיניקל (שמורת זנב הלוייתן, מפלי אוביטה ומפלי נאויקה)

את הבוקר התחלנו בזנב הלוויתן שבפארק הלאומי מרינו בלנה.

זוהי שמורת טבע שבמרכזה לשון יבשה בצורת זנב של לוויתן שפעמיים בכל יממה "נעלמת" וטובעת באוקיינוס בשעת הגאות. מדובר בתופעת טבע מרתקת ומרגשת. אתה ממש רואה את מי הים עולים ועולים ולאט לאט מכסים את לשון היבשה. ההבדל בין שיא השפל לשיא הגאות יכול להגיע ליותר מ-3 מטר גובה (!). התופעה הזו מתרחשת במחזוריות של פעמיים ביממה.

מהכניסה לשמורה עד לקצה זנב הלוייתן זו הליכה של 2 ק"מ. מומלץ מאד לחלוץ נעלים וללכת יחפים. זה גם הרבה יותר קל וגם מאד כיף. הולכים לצד אלפי סרטנים בצבעים זרחניים שנכנסים ויוצאים מהמחילות שלהם. חוויה. רק לקחת הרבה מים כי מדובר בהליכה בשמש יוקדת, ללא טיפת צל. כל הטיפים אומרים שצריך לתזמן את ההגעה לפי הגאות והשפל אבל לא ראיתי באף טיפ תכל'ס מתי הזמן הכי מומלץ להגיע. למזלי, בעלת הצימר שלנו שלחה לי בוואטסאפ את האתר בו ניתן לראות את זמני הגאות והשפל באותו יום. שם האתר – Tideschart (זה ממש משתנה מיום ליום ולכן ממש חובה להסתכל באתר הזה לפני ההגעה). בטיפשותי חשבתי שהזמן הכי טוב להגיע הוא בשיא השפל… טעות. שיא השפל היה בשעה 10:00 בבוקר. צעדנו 2 ק"מ אבל זה כאמור היה שיא השפל, הלכנו על לשון היבשה כשמשני צדדינו האוקיינוס. מראה מדהים ביופיו אבל לא באמת ראינו את תופעת הטבע של הגאות והשפל. נזכרתי שבכניסה לשמורה היה שלט שמתריע על השעה בה באותו יום הגאות מתחילה לכסות את לשון היבשה, כדי שהמטיילים יזהרו ולא ישארו בקצה לשון היבשה ולא יוכלו לחזור עקב הגאות. ביום שאנחנו היינו השלט ציין את השעה 13:00. רק אז הבנתי שרק בשעה 13:00 או כמה דק' לפני כן, נוכל לראות את המחזה המרהיב של כיסוי היבשה ע"י הגאות.

עשינו שינוי תוכניות מהיר והחלטנו לנצל את השעתיים וחצי שנותרו לנו, כדי לקפוץ למפלי אוביטה ואז להספיק לחזור לשמורה עד השעה 13:00.

זו היתה החלטה מעולה… מפלי אוביטה הם פשוט אתר קסום ומתוק. חובה, חובה, חובה! גם יפהפה, גם מטופח, גם רק 5 דק' הליכה מהרכב, גם חניה חינם בתוך האתר, גם מחיר כניסה שפוי לחלוטין. בהתחלה מגיעים לבריכה כיפית שכוללת מעין מקפצה מגובה 4-5 מטר. כמובן שלא חייבים לקפוץ. 20 מטר אחרי הבריכה הראשונה מגיעים למפל עצמו. המפל בגובה כ-10 מטר ומפעילי המקום מאפשרים לאמיצים לטפס על סולם לצד המפל ולגלוש את המפל כאילו מדובר במגלשת ילדים (בזוית של כמעט 90 מעלות…). הם מספקים חגורת הצלה כזו אבל לנו זה עדיין לא היה נראה הכי בטיחותי… אחרי שנטפנו זיעה בהליכה הלוך וחזור על החוף בזנב הלוייתן, היה כיף גדול לשחות בבריכות. המים נעימים, לא מאד קרים וזרם המפל שנופל על הראש, בכלל כיף גדול.

לפני שחזרנו לרכב, נכנסנו לחממת הפרפרים שנמצאת במקום. חוויה בלתי רגילה! פרפרי ענק בשלל צבעים עפים לידך ועליך. הסמארטפון מפיק תמונות מרהיבות. אסור לפספס! הכניסה לחממה ללא תשלום וכלולה בכרטיס הכניסה למפלים.

ממפלי אוביטה חזרנו שוב לשמורת זנב הלוייתן כדי להספיק לראות את הגאות. מדובר בכ-10 דק' נסיעה. נכנסנו לשמורה עם הכרטיס עליו שילמנו בבוקר והתחלנו שוב לצעוד 2 ק"מ על החוף. ואכן, הגענו בשעה 13:00 בדיוק כשגלי הים משני צדדי לשון היבשה החלו לסגור עליה. בהתחלה הם מכסים את החלק הכי רחוק, הקרוב ביותר לזנב הלוויתן עצמו ולאט לאט מי הים עולים ומכסים את לשון היבשה לכיוון הכניסה לשמורה. מדובר במחזה מרהיב ביופיו ואפילו מרגש. המים הנמוכים גם משתקפים בשמים הבהירים ובעננים הלבנים ויוצרים קומפוזיציה אידיאלית לתמונות מדהימות.

עלויות- כניסה לשמורת זנב הלוייתן – 6$ לאדם. אפשר להיכנס ולצאת כמה פעמים באותו יום. בנוסף, שילמנו 2,000 קולונס לחניה (הבחורה בפתח החניה אמרה 2,000 ואז הגיע בחור וניסה לגבות 4,000. אמרנו לו שהבחורה אמרה 2,000 אז הוא אמר "אוקי, 2,000". שיטת מצליח).

כניסה למפלי אוביטה ולפרפרים – 2,000 קולונס לאדם (במזומן. אם משלמים באשראי זה עוד 13%).

מפלי נאויקה – Nauyaca

מזנב הלוייתן למפלי נאויקה זה כ-40 דק' נסיעה. אלא שקצת לפני הכניסה למפלים היו עבודות בכביש והסיטו את התנועה לדרכי עפר צרות שעברו בתוך איזה כפר. בכל פעם עצרו את התנועה בכיוון אחד והזרימו את התנועה בכיוון הנגדי כי בתוך הכפר דרך העפר כל כך צרה שזה בלתי אפשרי לנסוע בו זמנית בשני כיוונים. חוויה בפני עצמה… לאחר העיכוב הקל הגענו למשרדי הכניסה למפלים רק בשעה 14:30.

המשרדים ממוקמים ממש על הכביש הראשי. נכנסים כדי לרכוש כרטיסים, מקבלים צמיד כניסה בהתאם לסוג הכרטיס שרכשת (הליכה ברגל/ נסיעה בג'יפ/ רכיבה על סוסים) ומשם נוסעים עם הרכב לחניון שנמצא כ-1 ק"מ בתוך השמורה.

מסתבר שרשמית, שעת הכניסה האחרונה לשמורה היא 14:00 ובשעה 16:00 אחרון המטיילים חייב לעזוב את אזור המפלים ולחזור לכיוון הרכב. בכל זאת הפקידה הסכימה להכניס אותנו אבל הסבירה שבשעה כזו כבר אין הקפצות עם ג'יפים ובטח שלא סוסים אלא רק הליכה רגלית. התחלנו את המסלול בשעה 14:45. מדובר בהליכה של 4 ק"מ לכל כיוון. רמת קושי- בינונית. ההליכה בהלוך קשה יותר עקב לא מעט עליות והיא לקחה לנו שעה בדיוק. הגענו למפלים רק ב-15:45. הספקנו מהר לצלם את המפל העליון מנקודת התצפית ומייד אחר כך ירדנו למפל התחתון ונכנסנו לטבילה קצרה של 2 דק' עד שהמפקח במקום סימן לנו שהשעה 16:00 וחייבים לצאת מהמים ולחזור לכיוון הרכב.

הבנתי שבעונת הגשמים עוצמת המפלים האדירה יוצרת מחזה מרהיב. אבל גם אצלנו זה היה סבבה. לא משהו שאי אפשר לוותר עליו. מאמין שאם היה לנו יותר זמן והיינו נשארים שם שעה זה היה הופך את כל העניין לשווה הרבה יותר.

עלות- 10$ לאדם ועוד 4$ לחניה.

בדרך חזרה לצימר שלנו באוביטה החל לרדת גשם בדיוק כשהגענו לקטע הדרך החסום. שוב הסיטו את התנועה לשבילי עפר צרים בתוך הכפר המסכן אלא שהפעם, בעודנו באמצע הכפר, הגיח מולנו אוטובוס ואחריו משאית ואחריהם עוד שיירה של כלי רכב רבים. שביל העפר בקושי מסוגל להעביר אוטובוס בטח שלא כשמולו גם תנועה בכיוון הנגדי. מסתבר שעובדי מע"צ המקומיים הגאונים מסיימים את עבודתם עם רדת החשכה ולאחר שאנחנו נכנסנו לכפר הבחור שאמור היה לעצור את התנועה בכיוון הנגדי פשוט הלך הביתה… נוצר פקק אימתני בתוך הכפר. אי אפשר לזוז סנטימטר, לא קדימה ולא אחורה והיינו בטוחים שאנחנו הולכים לבלות את הלילה בתוך המכונית. עם חוצפה ישראלית ראויה אשתי יצאה מהרכב, התחילה להכווין את התנועה ורק בחסדי שמיים הצלחנו להיחלץ משם…

10/1/2023 – יום שלישי – נסיעה צפונה (אוביטה – חאקו – חוות סטארבאקס)

היום הזה יוקדש ברובו לנסיעה ארוכה צפונה. בעקרון היום אנחנו מסיימים את הפרק של דרום קוסטה ריקה ואזור החוף הפסיפי. בתכנון המקורי היתה נסיעה דוך ישר ללה פורטונה אבל מדובר בנסיעה פסיכית של 6-7 שעות. לכן החלטנו לפצל את הנסיעה ולהוסיף עוד יעד למסלול הכללי שלנו – הר הגעש פואס.

יצאנו מוקדם בבוקר מאוביטה ועצרנו בחאקו גם כדי להוציא דולרים בכספומט וגם כדי לקנות יין לקידוש לשבת הקרובה. רצינו להוציא 1,500$ וניסינו במספר כספומטים בבנקים, ללא הצלחה. רק בבנק הרביעי השומר בבנק הסביר לנו שבכספומט ניתן להוציא עד 600$ בכל פעם ועד 1,200$ ביום.

אח"כ קפצנו למסעדת סברס לקנות יין לשבת. לא היה להם יין פשוט לקידוש אז נפרדנו מ-21,000 קולונס אבל העיקר – יש לנו יין לקידוש לשבת הקרובה! על הדרך קנינו כבר גם כמה בורקסים תפו"א מטוני שהיו טעימים, פריכים וחמים.

כאן גם המקום לציין משהו חשוב. כשנכנסתי לסברס השעה היתה בערך 10:00 בבוקר וטוני בדיוק היתה שם. בגלל שהיא ראתה שאני שומר תורה ומצוות היא שאלה אם היא יכולה "לנצל" אותי לדקה, הכניסה אותי למטבח וביקשה שאדליק את התנור. עד שבאתי כל העובדים פשוט חיכו ולא התחילו בבישולים… (הדלקת התנור/האש ע"י יהודי היא עניין הלכתי שתכליתו לפתור את בעיית בישולי נוכרים). בקיצור, עוד הוכחה שהחבר'ה האלה מקפידים מאד על הכשרות אצלם במסעדה. הרי כמו כלום אחד העובדים יכל לעשות זאת ואף אחד לא היה רואה. שוב, ש'כוייח ענק לטוני ולאיזו.

ביציאה מחאקו, כדי להצטייד במצרכים להמשך הטיול, נכנסנו לסופר "אוטו-מרקדו" שיש בו הרבה מוצרי מזון כשרים (לרבות- סלמון קפוא עם רטבים במבחר טעמים, במקפיא שבקצה הכי שמאלי של החנות). החשבון הסתכם ב-36,000 קולונס. נתתי לקופאית 4 שטרות של 10,000, היא נתנה לי את החשבון והמשיכה ללקוח הבא… רק לאחר דין ודברים היא עשתה עצמה כמי שבטעות לא שמה לב והחזירה לי את העודף ע"ס 4,000 קולונס. בקיצור- לשים לב!!!

אחרי שהשלמנו את כל הקניות והלוגיסטיקות, יצאנו לדרך למלון בו נישן הלילה, מלון Villa Calas הצמוד להר פואס, כדי שמחר נוכל להתייצב בפסגת לוע הר הגעש ראשונים על בבוקר.

כדי בכל זאת לא "לבזבז" את היום על נסיעות בלבד, עצרנו באחת מחוות הקפה היותר מדוברות בקוסטה ריקה, חוות סטארבאקס. זה מקום קסום ומיוחד, שלא לדבר על הקפה ההפוך ששתינו שם – אחד הטובים ביותר ששתינו מעולם. למקום ווייב ייחודי. שותים קפה במרפסת פתוחה שצופה אל ערוץ נחל ובו מטעי קפה, מפל מים והמון פסטורליה. כיף לא נורמלי.

רצינו גם לעשות שם סיור קפה אבל הכל היה תפוס. מומלץ להזמין מקום מראש באתר שלהם.

משם המשכנו למלון. הדרכים הפכו ליותר ויותר ציוריות. ממש הרגשה של שוויץ. היידי בת ההרים כאילו נולדה ממש כאן. כפרים קטנטנים בצידי הדרך, חקלאים שמוכרים את תוצרתם החקלאית (בעיקר תותים וגולדן ברי הידוע גם בשם "דובדבן היהודים" כי הוא עטוף בקליפה חיצונית שהזכירה למישהו עורלה…), נופים משגעים והמון המון שקט… האמת שהיה שווה להגיע לאזור הזה רק בשביל הנסיעה הזו. פשוט קסם.

הגענו למלון שלנו שהיה המלון הזול ביותר בכל טיולינו בקוסטה ריקה, רק 76$ ללילה. אבל אחד היותר מיוחדים. שווה כל דולר. קיבלנו בקתה מתוקה מעץ, סטייל היידי בת ההרים, ויצאנו לסיבוב טיול היכרות בשבילים הסובבים את המלון. השבילים מסומנים בצבעים. חצי שעה של הליכה קסומה מול נופים מרהיבים, עדרי פרות והמון המון ירוק. היתה כבר שעת אחה"צ מאוחרת והטמפ' החלו לצנוח, עד שכבר היה ממש קר וחזרנו לבקתה.

11/1/2023 – יום רביעי – הר פואס ונסיעה ללה פורטונה

עוד בארץ הזמנו מראש כרטיסים להר פואס, לשעה 08:00, בהתאם לכל הטיפים שהמליצו להיות בהר ראשונים, ב-08:00 בבוקר, כי אז הסיכוי לערפילים הכי נמוך.

הדרך להר מקסימה בפני עצמה. התייצבנו בכניסה לשמורה כבר ב-07:55. היינו הרכב השלישי בתור ולאחר איחור קל בפתיחה של צוות האתר הצגנו את אישור ההזמנה והתשלום שלנו בדלפק הראשון, התקדמנו עם הרכב לדלפק השני בו שילמנו 2,000 קולונס על החניה ולאחר שחנינו יצאנו לתצפית על אגם הגופרית שבתוך לוע הר הגעש, כ-10 דק' הליכה ממבנה הקומותיים בכניסה לשמורה (בקומה הראשונה שרותים, ובשניה בית קפה וחנות מזכרות).

לצערנו על אף כל ההמלצות, הלוע היה מכוסה עננים. אבל מידי כמה דקות העננים התפזרו וניתן היה לראות היטב את הלוע החשופה שנראית כמו סוג של מחצבה ענקית, את אגם הגופרית המעשן ואפילו לתפוס כמה תמונות טובות.

משם המשכנו למסלול הקצר אל אגם נוסף ("הלגונה") שבפסגה השניה של ההר. מדובר במסלול מעגלי בן כשעה שמתחיל במרפסת התצפית הראשונה, מגיע למרפסת תצפית נוספת על הלגונה שבפסגת ההר השניה ומסתיים במבנה הקומותיים שבכניסה לאתר. המסלול יפה מאד, בתוך סוג של יער גשם. הפסגה השניה גבוהה יותר מהראשונה כך שחלק מהמסלול זה עליה אבל לא משהו ממש קשה. הלגונה היתה מכוסה עננים באופן שלא היה ניתן לראות דבר וחצי דבר. חיכינו רבע שעה. נאדה. היינו ממש בתוך ענן כבד.

בפסגה מזג אויר ממש קר. לבוא עם מעיל.

עלות- 17$ לאדם. (+2,000 קולונס חניה) נדמה לי שחובה להזמין כרטיסים מראש באתר השמורות הלאומיות של המדינה.

מפואס יצאנו ללה פורטונה, נסיעה של כשעתיים וחצי.

תחילת הדרך עוברת במחוז "באחוס דל טורו" שרק מהנסיעה בדרכים שבו, מבינים שמדובר באחד האזורים היותר יפים ומיוחדים שיש לקוסטה ריקה להציע. לצערי בתכנון הראשוני לא לקחתי את זה בחשבון ואין לי ספק שבדיעבד הייתי נשאר פה לפחות עוד לילה אחד. זהו מחוז הידוע כ"ארץ המפלים" של קוסטה ריקה ויש בו ריכוז גדול של מסלולי הליכה למפלים גבוהים ויפים. לצערנו לא היה לנו זמן להיכנס לאחד המפלים אבל על הכביש, ממש כ-50 דקות נסיעה מהר פואס לכיוון לה פורטונה, בעיקול הדרך, פתאום עמד לו משמאלנו מפל מקסים שנפל לבריכה ממש מתחת לגשר עליו נסענו. מסתבר שזה חלק ממפלי לה-פז. עצרנו לצד דוכני הפירות וירדנו להתרשם. איזה יופי!

כמה דק' נוספות של נסיעה בנופים קסומים וראינו לצד הדרך משפחה של כ-25 חוטמנים שמחפשים אוכל. עצרנו לידם וחלקם התרוממו על שתי הרגליים כמו קנגרו קטנים ונתנו לנו תחושה שהם ממש מבקשים אוכל.

הגענו אל לה פורטונה ב-14:00 ונסענו למיסטיקו פארק לעשות את מסלול הגשרים התלויים. לא הזמנו כרטיסים מראש ובכללי, המקום ממש לא היה עמוס. ראינו קצת קופים, עכביש טרנטולה וגם ציפורים כולל ציפור אחת יפיפיה עם דג במקור, שבדיוק הצליחה לתפוס באחד הנחלים מתחת הגשרים. המסלול נחמד מאד. מומלץ. ממש לא קשה ואורך כשעתיים וחצי.

עלות- כ-30$ לאדם.

בדרך ממיסטיקו למלון שלנו, לוס לאגוס, עצרנו במרכז המבקרים שבכניסה לשמורת ארנל כדי לקבל פרטים על טיולים אפשריים ואטרקציות בשמורה (זה צריף עץ על הכביש הראשי). החלטנו להזמין טיול סוסים למחר בבוקר, החלטה שהתבררה כאחת החוויות הכי טובות שלנו בקוסטה ריקה.

לאחר שעשינו צ'ק אין בלוס לאגוס קפצנו לקניות בסופר MAXI PALI בכניסה ללה פורטונה. קנינו לחמניות, דגי אמנון קפוא וירקות ואנחנו מסודרים לארוחת ערב.

בדרך עצרנו במכבסה הראשונה שראינו ומסרנו את כל הבגדים המלוכלכים שהצטברו. 1,500 קולונס לכל ק"ג כביסה שתהיה מוכנה כבר מחר בבוקר. התשלום מתבצע רק בלקיחה כי הם לא רוצים לחייב סתם על כביסה רטובה וכד' ששוקלת הרבה יותר. השרות היה מעולה והכביסה מגיעה מקופלת, נקיה ונעימה.

12/3/23 – יום חמישי – לה פורטונה

ב-07:45 כבר הגענו לנקודת היציאה לטיול הסוסים Go Adventure Arenal Park.

חותמים על הצהרת בריאות וכו', ונכנסים לאורווה. מקבלים קסדה ואפילו מעיל גשם שנקשר מאחורי האוכף, עוברים תדריך רכיבה קצר, עולים לסוסים והיידה לדרך.

יש שני מסלולים. אחד לכיוון הר הגעש ארנל והשני לכיוון נהר ארנל. בחרנו את הנהר. בחירה שהתבררה כמוצלחת ביותר. הצטרף אלינו זוג מגרמניה שסיפר שהם עשו טיול סוסים של חודשיים במקסיקו. עבורנו, זו הפעם הראשונה בחיים שאנחנו בכלל עולים על סוס. אבל בזכות חורחה המדריך, מקצוען ובדרן, קיבלנו בטחון מוחלט ממש תוך כמה דקות. המסלול היה מרהיב ביופיו. עברנו ליד מפל מרשים ומספר פעמים חצינו את הנהר. בשלב מסויים חורחה המדריך שאל מי מעוניין לדהור מהר ויצאנו לרכיבה מהירה. אבל זה לא חובה. מי שלא מעוניין פשוט ממתין וחורחה חוזר לאסוף אותו.

באמצע המסלול הגענו לביקור במאהל הילידים המקומיים, בני שבט המאלקו. הפסקה של חצי שעה מהסוסים. מקבלים הסברים מעניינים על התרבות והמורשת שלהם, על צורת החיים, טועמים כמה דברים (מטעמי כשרות טעמנו רק עלים טריים שגורמים לתחושת הרדמה של הלשון. מגניב). אח"כ מתנסים קצת בירי חץ וקשת וחוזרים לסוסים. חשוב לציין שהסוסים מתוחזקים ברמה ממש גבוהה. הם מאולפים וממושמעים ביותר, אצילים ונקיים, וגם כל הציוד (האוכף, הקסדות, וכו') הכל ברמה גבוהה מאד. הם מוציאים 2 טיולים כל יום. אחד בשעה 08:00 והשני בשעה 13:00. מומלץ מאד לקחת את טיול הבוקר. הרבה יותר נעים והסוסים רעננים. כשחזרנו בסביבות 12:00 כבר התחיל להיות ממש חם ובכללי היה פחות נעים. בנוסף, מומלץ להזמין מקום מראש.

עלות- 60$ לאדם. חניה חינם.

חזרנו למלון לוס לאגוס וקפצנו לתצפית בקצה שטח המלון, המשקיפה על הר הגעש ארנל. ההר היה מעונן (מסתבר שרק 1 מכל 10 תיירים שמגיעים ללה פורטונה זוכים לראות את פסגת ההר בשלמותה). מהתצפית ירדנו עם הרכב לאגם קטן ופסטורלי שבין נק' התצפית להר הגעש. (חוזרים עם הרכב מהתצפית לכיוון המלון ואחרי כ-250 מטר פונים ימינה לירידה חדה שמגיעה לאגם). חזרנו לחדר, החלפנו לבגדי ים ויצאנו למתחם המעיינות החמים של המלון. כיף לא נורמאלי. אחרי שנתנו לגוף להירגע בכמה בריכות עם טמפרטורות שונות עברנו למתחם של בריכות זוגיות. לכל זוג יש בריכה שהיא בעצם ג'קוזי זוגי ובתוכו 2 מיטות. תענוג. השהיה במים החמים מאד מצמיאה וזה היה אחלה תירוץ להזמין על הבר שייק פירות (סמוזי), אחד אננס ואחד מנגו, סה"כ 3$ לכל כוס ענקית. שניהם היו מעולים. שווה לגמרי. לפני שחזרנו לחדר להתקלח ולהחליף בגדים עברנו במתחם הבריכות הצמוד, עם מים קרים "רגילים", לא מי מעיינות. זה יותר מתחם לילדים שכולל גם 2 מגלשות מים. כמובן שדגמנו את המגלשה המהירה. אכן מהירה…

מלון הספא לוס לאגוס

כמה מילים על מלון לוס לאגוס. זהו מלון שמשתרע על שטח ע-נ-ק. כמה מאות דונם (!). המרחק מהחדר שלנו לחדר האוכל היה 650 מטר ונסענו את זה ברכב… גם החדרים ענקיים בכל קנה מידה אבל מאד מיושנים. חדר האוכל יפה מאד עם מרפסת שגובלת בנחל קטן ויפה עם צמחיה. בארוחת הבוקר לא היה הרבה מה לאכול לשומרי כשרות מלבד כמובן פירות, קצת ירקות ושתיה חמה.

בשעה 17:00 הגענו ל"בוגרין טרייל" (Bogarin Trail) לסיור לילה אותו תיאמנו מראש עוד מהארץ. וילהלם היה המדריך שלנו. וילהלם הוא אח של ג'ובני מייסד המקום. שניהם ידענים גדולים, אוהבי ישראל ויודעים היטב את שמות כל החיות בעברית. וילהלם הוא ניצול התפרצות הר הגעש ארנל משנת 68' ולאורך כל הסיור הוא מתבל סיפורים מאותה תקופה. מרתק.

הסיור מתחיל באור יום, כחצי שעה ועוד כשעה וחצי בחשיכה. ללא ספק אחת מפסגות הטיול שלנו בקוסטה ריקה. ראינו עצלנים, ינשופים, צפרדעים ארסיות, ציפורים יפהפיות ומיוחדות, נחשים, טרמיטים, נמלים מסוכנות וכמובן את "צפרדע ששת הצבעים" מלכת היופי של הצפרדעים! בסיום הסיור וילהלם כיבד אותנו באננס מתוק והזמין אותנו להגיע גם מחר, ללא תשלום נוסף.

עלות- 65$ לאדם. שווה כל סנט.

ביציאה מבוגרין טרייל יש סניף סופרמרקט גדול של MAXI PALI (מקסי פאלי זו רשת סופרים שראינו בכל מקום בקוסטה ריקה. הסניפים הקטנים שלהם נקראים PALI והגדולים- MAXI PALI) אז לפני החזרה למלון עצרנו שם לקניות לקראת שבת. סלמון קפוא, רסק עגבניות עם כשרות OU, גבינה לבנה עם הכשר (במרקם של גבינת משולשים…) לחמניות מיני המבורגר כשרות (של מותג BIMBO), אורז, מגוון ירקות, ואנחנו מסודרים לשבת!

13/1/23- יום שישי- לה פורטונה

בשבת אנחנו נשארים בלה פורטונה אבל כדי להתפנק בשבת כמו שצריך, לקחנו חדר במלון טבקון המפואר. שבת נכנסת ב-17:30, את החדר מקבלים רק ב-15:00 וצריך להכין שבת. לכן, הגענו לטבקון כבר ב-10:00 בבוקר וניסינו את מזלינו. פקיד הקבלה הנחמד, סטיוארט, עשה את כל הליך הצ'ק אין והבטיח שברגע שיהיה חדר מוכן, הם ישלחו לנו הודעה בוואטסאפ. בינתיים הפקיד נתן לנו צמידים אלקטרוניים והסביר שעם הצמיד פותחים את דלת החדר וגם איתו נכנסים לארוחות הבוקר ולמעיינות החמים במתחם של המלון. בעיה! מה נעשה בשבת?! אין ברירה ובאנגלית רצוצה התחלנו להסביר לו שאנחנו יהודים אורתודוכסים ושמהיום ב-17:30 עד מחר ב-18:30 אסור לנו להשתמש בחשמל וכו' וכו'. הבחור חשב שנפלנו מהירח אבל ייאמר לזכותו שמייד ניסה למצוא פתרונות. אחרי כמה הצעות, נמצא הפיתרון האולטימטיבי. הם נזכרו שיש להם גם צמידי נייר והבטיחו שהם יעדכנו גם בחדר האוכל וגם במעיינות שיכניסו אותנו עם צמידי הנייר. לגבי הכניסה לחדר סיכמנו שכל פעם שנרצה להיכנס, נגיע לקבלה והם ישלחו מישהו מהביטחון שיפתח לנו.

עד שהחדר יהיה מוכן, החלטנו לנצל את הזמן ולהתפנק במעיינות החמים של טבקון, לא לפני שביקשנו מסטיוארט לשמור במקרר את השקית עם הסלמון שקנינו אתמול, שלא יתקלקל בחום עד שנוכל לבשל אותו.

המעיינות נמצאים במרחק כ-400 מטר מהמלון ויש שאטל של המלון הלוך-חזור. אין ספק שמדובר במשהו הרבה יותר קלאסי, מיוחד ואותנטי מהמעיינות בלוס לאגוס. כאן זה הנחל עצמו שיוצא מהר הגעש ארנל ופשוט זורם באופן טבעי בתוך המתחם ויוצר כ-20 בריכות בגדלים ובסוגים שונים, עם מפלונים ולא מעט פינות חמד חבויות בתוך הנחל עצמו והכל טובל בצמחיה טרופית מקסימה. מאד מאד אקסלוסיבי. מצד שני, מי שמגיע עם ילדים לדעתי יעדיף את המעיינות של לוס לאגוס בעיקר כי יש שם גם בריכות "רגילות" ומגלשות מים. בטבקון הילדים ישתעממו אחרי 10 דקות.

היינו במעיינות כשעתיים ובשעה 12:15 קיבלנו הודעה מהמלון שהחדר שלנו מוכן. רוב חדרי המלון בנויים במבנים של 2 קומות. קיבלנו חדר בקומת קרקע עם יציאה לטרסה מהחדר עצמו. זה היה מעולה משתי סיבות:

• א. אפשר פשוט לפתוח את דלתות החדר האחוריות, לצאת לטרסה ולבשל לשבת בפתח החדר.
• ב. במהלך השבת אפשר להיכנס לחדר מאחורה. פשוט לא נועלים לגמרי את הויטרינה האחורית. אחלה פתרון.

אבל הבאסה היתה שלחדר בקומת הקרקע היה "מחיר". היה לו ריח חזק של עובש. לא משהו שממש השפיע על השהות אבל בעיקר כשנכנסים לחדר מקבלים משב לא נעים לפנים… כשהתלוננו על הריח אמרו לנו שזו תופעה של כל חדרי הקרקע. לטענתם, "אנחנו בקוסטה ריקה, כל הזמן יורד פה גשם ולכן יש רטיבויות בקומות הקרקע…" קצת לא מקובל למלון 5 כוכבים דה-לקס.

המלצה שלנו – מי שמגיע באמצ"ש או מי שאינו שומר שבת, לבקש במפורש בהזמנה לקבל חדר שאינו בקומת הקרקע.

בזמן שהכנו שבת על הגזיה מחוץ לחדר, התפזרו העננים מעל פסגת הארנל שנפרשה מולנו במלוא הדרתה. מחזה מרהיב. כשעה לפני שבת, כבר עמדה לה ארוחת מלאכים מדוגמת, חמה וטעימה. בעזרת 2 מגבות אמבטיה גדולות כיסינו הכל ושמרנו על חום התבשילים עד לארוחה עצמה.

הדלקת נרות (בטרסה, צמוד לחדר כי אסור להשאיר נר דולק בחדר המלון), קבלת שבת ותפילת ערבית, קידוש (על יין של 21,000 קולונס…), ארוחת שבת מדוגמת, כמה משחקי רמיקוב ולילה טוב.

14/1/23 – שבת – לה פורטונה

שבת מנוחה… סוף סוף אפשר לקום קצת יותר מאוחר…

לאחר תפילת שחרית ומוסף, יצאנו לארוחת בוקר במסעדת המלון. שמחנו לגלות הרבה מוצרים שגם שומרי כשרות יכולים לאכול. סלמון מעושן, גבינת פילדלפיה, קורנפלקס קלוגס, המון ירקות כולל מגוון של חסות. במלון כמובן אין עירוב ולכן לא יכלנו להביא איתנו מהחדר לחמניות. אבל גם בלי לחם – שבענו.

חזרנו לחדר והחלפנו לבגדי ים. לבשנו חלוקים ויצאנו למעיינות החמים. כיון שהם במרחק 400 מטר בלבד אין שום בעיה של "תחום שבת" רק צריך כמובן להקפיד לא לקחת כלום כי הרי אין עירוב וכל דבר שניקח איתנו, בכיס או ביד, יחשב טילטול. במעיינות עצמם יש לוקרים אישיים שם השארנו את החלוקים. בדיוק כשנכנסנו למעיינות החל גשם חזק. חוויה מיוחדת לטבול בתוך המעיינות החמים כשבחוץ גשם זלעפות…

אחרי שלוש שעות הגשם פסק וחזרנו לחדר. "שינה בשבת תענוג"…

במוצ"ש חזרנו למעיינות החמים, הפעם למתחם הספא. רצינו להזמין מסאז' כבר ביום שישי אבל הכל היה תפוס ולמזלנו מה שנשאר להם למסאז' זוגי זה רק חלון של חצי שעה. אשתי הלכה על אבנים חמות ואני על השבדי הקלאסי. חדרי המסאז' אינם ממש חדרים עם קירות אלא מעין סככות אינטימיות, פרטיות ומבודדות עם צמחיה טרופית עבותה שמייצרת פרטיות. פה לא צריך להשמיע לך במערכת סאונד קולות של מים זורמים ורשרוש עלים… פה אתה פשוט שומע את זה אונליין. בשידור חי מהטבע עצמו. הכל מתנהל באוירה מאד יוקרתית ומוקפדת. למשל, יש להם כמה סוגים של שמן ריחני ושואלים אותך איזה ריח אתה מעדיף… אני נהנתי מאד, ואשתי אפילו עוד יותר. הם משתמשים באבני לבה שנפלטו מהר הגעש ושומרות טוב יותר על החום האצור בהן . בתום המסאז' עוברים לחלל הירגעות ומתכבדים בצלחת פירות טריים חתוכים. הם יודעים את העבודה פה…

עלות: 60$ לאדם לטיפול של חצי שעה. 110$ לטיפול של שעה. חובה להזמין מראש.

15/1/23- יום ראשון – סיור שוקולד בלה פורטונה + ריו סלסטה

הבוקר אנחנו עוזבים בצער את לה פורטונה, בדרכנו צפונה לריו פרדידו.

רצינו לעשות סיור קקאו על הבוקר אבל הסיור הזמין היחיד התחיל רק ב-10:00. היתה לנו שעה ובספונטניות החלטנו לנצל את הכניסה חינם למי שרכש סיור מודרך בבוגרין טרייל וקפצנו לשם. בכניסה לשמורה פגשנו ממרחק של 3 מטר עשרות ציפורים אקזוטיות לרבות משפחה של 4 תוקנים יפיפיים. יש להם בכניסה מקום מיוחד אליו באות שלל ציפורים. ג'ובאני והצוות מקפידים להשאיר שם על גזעי עץ פירות שונים ולציפורים יש סיבה טובה לבוא ולתגמל אותם. במשך שעה שלמה פשוט ישבנו מהופנטים מול הציפורים המקסימות.

סיור שוקולד

את סיור השוקולד לקחנו מ-Rainforest Chocolate Tour. לאחר הסבר קצר על ההיסטוריה של השוקולד מסיירים במטע הקקאו שלהם ובסוף נכנסים לסככה בה מדגימים איך מייצרים את השוקולד המסורתי משלב קטיף הפירות ועד להכנת השוקולד עצמו. לאחר שהשוקולד מוכן כל אחד מוזמן לאכול ממנו בתוספת של כ-25 סוגי תוספות שונים לבחירה וחלקם מאד מפתיעים (השוקולד כשר למהדרין, הרי ראינו בעצמנו איך מייצרים אותו… לגבי תוספות הטעמים היו הרבה שילובים שטעמנו ללא שום בעיית כשרות. למשל- ג'ינגר טרי, פלפל שחור גס, מלח ועוד…)

עלות- 30$ לאדם. חניה חינם.

ריו סלסטה

לאחר נסיעה של כשעה וחצי הגענו לשמורת ריו סלסטה, לא לפני שקצת התברברנו. הכנסנו לווייז רק את המילים RIO CELESTE והוא הוביל אותנו סתם לאיזה נחל בסביבה, למזלנו העיכוב לא היה משמעותי. בקיצור, לכתוב בווייז Rio Celeste y Los Teñideros.

ברגע שיצאנו מהרכב, התחיל טפטוף טורדני שלא פסק עד החזרה לרכב. הולכים 25 דק' עד המפל ואז יורדים 200 מדרגות. מי הטורקיז המרהיבים שווים כל מדרגה… מצטלמים ועולים שוב את המדרגות. על אף הגשם החלטנו להמשיך גם ללגונה ול"בועות", אזור בלגונה של הנחל בו המים ממש מבעבעים, סוג של ג'קוזי טבעי בתוך המים (הכניסה למים אסורה) המרחק מהמפל לבועות, כ-20 דקות הליכה נוספות.

מריו סלסטה נסענו כשעה וחצי ליעד הבא שלנו ביומיים הבאים, מלון ריו פרדידו הנודע.

מדובר בסוג של מלון אקולוגי 5*, שמשתלב באופן מופלא בתוך השמורה הפרטית בה הוא שוכן ושבתוכה עובר נהר עם מים תרמיים חמים והמון מסלולי הליכה. מחנים את הרכב בחניון ומשם הנסיעה היא רק ברכבי גולף של המלון. אתה מזמין גולפית ותוך 30 שניות היא מגיעה. חדרי המלון המרווחים ממוקמים ממש בתוך היער בגובה כמטר מעל הקרקע והכל מאד פסטורלי. לפנות ערב ראינו אגותי מטייל לו 2 מטר מהמרפסת שלנו וגולת הכותרת – ארמדיל, בעל שריון הטבעות!

מאד מאד נהנינו אבל יש אבל… מי שיש לו זמן ורוצה יומיים שלושה לנוח ולהירגע – זה המקום. מי שכמונו, מגיע לזמן מוגבל ורוצה להספיק לחוות את קוסטה ריקה כמה שיותר, לדעתנו ההגעה לריו פרדידו לא מצדיקה את "המחיר". לא הכספי (400$ ללילה) ולא את מחיר הזמן בן היומיים שהקדשנו לשם.

16/1/23- יום שני – מלון ריו פרדידו

ארוחת הבוקר מוגשת במרפסת פתוחה הצופה על השמורה. מקסים! אין מזנון בופה אלא ארוחה א-לה-קארט. סלמון מעושן אין, אז הסתפקנו בירקות, אבוקדו וביצה קשה וקינחנו בפירות. הכל מוגש בהרבה קלאס אבל "קפה הפוך", זה בתוספת תשלום…

הצטרפנו לטיול הרגלי החינמי שיוצא כל בוקר מלובי המלון לאחד ממסלולי ההליכה הרבים הפזורים בשמורה. היה קצת מיותר. גם הולכים בקצב מותאם לגיל השלישי וגם המדריך לא באמת מייצר ערך מוסף. חזרנו לחדר, עלינו על בגדי ים ויצאנו לנחל לטבול במעיינות החמים. ניתן כמובן להיכנס בכל נקודה בנחל, אבל נעים יותר באחת משלוש הבריכות הטבעיות שהנחל יוצר. ככל שמתרחקים מהמלון, המים נעשים חמים יותר. חוויה נהדרת. אם בלוס לאגוס מדובר במים טרמיים אבל הבריכות אינם טבעיות, בטבקון, מדובר בנחל עצמו שזורם בתוך המתחם אבל עם הרבה עזרה אדריכלית ועיצובית של המין האנושי, הרי שבריו פרדידו מדובר בנחל טבעי ובראשיתי לחלוטין, ללא כל נגיעה ותוספת של יד אדם. אם כי, שוב, מי שהיה בטבקון בלה פורטונה, כבר הבין את הפרנציפ… קצת פחות נוח, קצת פחות יוקרתי אבל יותר אינטימי ופסטורלי.

בצהרים נסענו ל-PONDEROSA ADVENTURE PARK, כשעה נסיעה ממלון ריו פרדידו. זה מתחם בילוי ע-נ-ק, בעיקר מיועד למקומיים, פחות לתיירים. במתחם יש פארק מים, אומגות, שיט קיאקים, טיולי סוסים, מפלים ועוד. הגענו ממש לקראת סגירה ולכן בחרנו בסיור הספארי שפועל במקום. עלינו לרכב הספארי, ג'יפ לנד רובר פתוח וישן, כמו שרואים בספארי באפריקה, ובליווי המדריך נכנסנו למתחמי הספארי השונים. גולת הכותרת כאן היא האכלת החיות שממש באים אליך לג'יפ, מכניסים את הראש ואוכלים לך מכף היד. האכלנו זברות, ג'ירפות, שוורים ויענים. בהחלט חוויה נחמדה ואחרת אבל לא זול בכלל. מה שבטוח, יצאו תמונות מדהימות של האכלת החיות, כולל תצלומי תקריב של השיניים, הלשון וכד'.

עלות- 38$ לאדם. חניה חינם

17/1/2023 – יום שלישי – מונטה ורדה

מוקדם בבוקר יצאנו לצעידה מהמלון לנקודת התצפית לעבר הר הגעש מיראווילאס. היער סביב המלון מזכיר מאד את הכרמל שלנו ולא דומה בכלל לשאר היערות בקוסטה ריקה. הגענו לתצפית אבל האמת שאתמול בדרך לספארי ראינו את הר הגעש בזוויות הרבה יותר יפות, כך שמומלץ לבחור מסלול טיול אחר בין שלל המסלולים המוצעים היוצאים מסביבת המלון.

אחרי הצ'ק אאוט, יצאנו למונטה ורדה, שעתיים וחצי נסיעה. השעה הראשונה עברה בדרכים ראשיות אבל אז התחלנו לטפס לכיוון מונטה ורדה והכביש הפך להיות משובש מאד. חלקו בכלל דרך עפר וגם כשיש אספלט מדובר בכביש מלא בורות והנסיעה מאד איטית. הנופים מקסימים ובאופק רואים את מי האוקיינוס במפרץ קולורדו ואח"כ במפרץ ניקויה.

כיון שאנחנו לא בקטע של אומגות וקאנופי (הספיק לנו בתאילנד…) וגשרים תלויים כבר עשינו בלה-פורטונה, החלטנו לעלות על הרכבל המתצפת מעל ליער העננים. הרכבל נמצא רק בפארק Sky adventure . נסיעה של 12 דק' באחד משלוש קרונות הפתוחים לרוח, עד לתחנת הרכבל העליונה (משם גם מתחילים את האומגות שלהם. במונטה ורדה יש כמה חברות שמציעות אומגות אבל רק פה עולים ברכבל ומתחילים לגלוש באומגות מהפסגה) ירדנו מהרכבל לסיור מעגלי קצר של כ-15 דק' בפסגה בתוך יער עננים. הסיור בפסגה היה נחמד ובהחלט ניתן היה להבין מיד את ההבדל בין יער עננים ליערות האחרים בקוסטה ריקה בהם טיילנו . בפסגה קר, רטוב ולח. על כל עץ גדלים עשרות צמחים שונים. עלינו גם על מגדל התצפית שמשקיף 360 מע' על הסביבה. חזרנו לרכבל וירדנו שוב לתחנת הרכבל התחתונה. סה"כ כל הסיור לוקח קצת פחות משעה. פחות מומלץ.

עלות: 50$ לאדם (מחיר מופקע ולא הגיוני בעליל ביחס לתמורה) חניה חינם.

משם נסענו לקפה קוליברי (בווייז – CAFÉ COLIBRI). מקום שהוא פשוט חובה לכל מבקר במונטה ורדה. משום מה, לא ראיתי שמדברים עליו בטיפים, אבל זה הטיפ הכי גדול שלנו על מונטה ורדה. רוצו לקפה קוליברי. מעבר להיותו בית קפה חמוד עם שוקו חם מעולה ושייק פירות סמוזי ממש זול, הם "מארחים" בחצר שלהם מאות (!) יונקי דבש, ציפורים קטנטנות ויפיפיות בצבעים זוהרים ומיוחדים. בחצר פזורים מתקנים מיוחדים עם מי סוכר המושכים אליהם את הציפורים המרהיבות האלה והם מעופפים להם כל כך קרוב אליך עד שאתה ממש מרגיש, פשוטו כמשמעו, את משב הרוח שהכנפיים המיניאטוריות שלהם מייצרות. הכניסה חינם (פעם ראשונה בקוסטה ריקה. אשכרה חינם!!!) וגם החניה חינם. מומלץ לקנות קפה/שוקו חם או סמוזי פירות קר (במחיר מצחיק של 1,200 קולונס) אבל כאמור, זה לא תנאי לכלום והכניסה ממש חופשית.

הגענו למקום בו נלון את הלילה האחרון שלנו בקוסטה ריקה, Monteverde Chira Glamping.

מה נגיד? מדובר בחדר הכי מקסים ומיוחד שהיינו בו מעולם. המתחם כולל 5-6 יחידות ומסעדת יוקרה בשם san lucas שהבנתי שצריך להזמין לה מקום הרבה זמן מראש. הפואנטה היא שגם היחידות וגם המסעדה בנויות בגובה, בקונסטרוקציה מיוחדת, כאילו על צמרות העצים. כל יחידה צופה אל נוף מדהים ובנויה בזוית אחרת שמקנה לה פרטיות מושלמת ואף יחידה לא צופה אל אחרת. כל יחידה בנויה על דק עשוי עץ בגודל כ-80 מ"ר. על הדק יש אוהל גלאמפינג משודרג ומאובזר בהכל, ממש כמו בכל חדר מלון 5*. בנוסף יש על הדק מטבח מאובזר (מקרר, כיריים ואפילו גריל גז), חדר רחצה ושירותים בסטנדרט מאד גבוה וגולת הכותרת – מרפסת מדהימה שצופה אל האופק, עם ג'קוזי ענק ומקלחון.

גשם החל לרדת ובחוץ היה קר. מה יותר יפה מלסיים את הטיול בקוסטה ריקה בתוך ג'קוזי חם בגשם שוטף מול שקיעה מהממת …? לפני שממש נרדמנו, קפצנו למסעדה רק כדי לחוש את החוויה. המסעדה כוללת 5 תאים זוגיים. ועוד חדר גדול יותר. כל התאים בנויים בגובה בין צמרות העצים והמחיצות מזכוכית כך שלכל תא יש תצפית פנורמית על הנוף. הכל מאד מאד יוקרתי. בכניסה יש בר ממש מגניב אליו לא צריך להזמין מקום מראש. התפנקנו בכוס ביילי'ס עם קרח. תענוג.

18/1/2023 – יום רביעי – עוזבים את קוסטה ריקה

הטיסה חזרה למיאמי ממריאה ב-16:00, יש לנו 3 שעות נסיעה מה שאומר שהיום בעצם לא נספיק לעשות כלום. מנוסים כבר בכבישי קוסטה ריקה ובידיעה שיכולים לסגור לך את הכביש לשיפוצים מעכשיו לעכשיו יצאנו כבר ב-09:00 לכיוון שדה התעופה. בכל הדרך חיפשנו חנויות מזכרות "לבזבז" את כל הקולונס שנשארו לנו. חוק מרפי עבד חזק ולא מצאנו שום חנות…

הגענו לחברת ההשכרה, DOLLAR, והוצאנו כרטיס אשראי לשלם את מחיר ההשכרה המופיע בחוזה השכירות, 1,365$. אלא שהפקיד פתאום אומר שבאשראי אפשר לשלם רק בקולונס ולא בדולר. לא עזרו הויכוחים, לא עזר שהראיתי לו שבחוזה כתוב במפורש שניתן לשלם באשראי ושהמחיר נקוב בדולרים…(כשחזרנו לארץ בדקתי בחב' האשראי והתברר שאכן החיוב בקולונס עלה לי עוד כ-70$. שלחתי מיילים לחב' ההשכרה והודעתי להם שאני לא מתכוון לוותר. אחרי כמה התכתבויות הם החזירו לי את הכסף. כנראה ניסו בשיטת מצליח…).

הצ'ק אין והבידוק הבטחוני היו מהירים מאד. בדיוטי פרי יש מלא חנויות מזכרות. או שכולם שייכות לאותה חברה או שיש קרטל מחירים כי כל המחירים של כל המוצרים זהים לחלוטין בכל הטרמינל. כמובן שהכל יקר כמעט פי 2 מחנויות המזכרות שביקרנו בהם בחאקו ובלה פורטונה. בכל זאת, חייבים לגמור את הקולונס אז ברור שקונים…

נוחתים במיאמי לתור ענק בביקורת דרכונים. שעתיים וחצי תמימות! כשהגענו למסוע המזוודות היו עליו כבר מזוודות מטיסות חדשות שנחתו. מזל שמצאנו את המזוודות על הריצפה בקירבת המסוע… התקשרנו למלון STAYBRIDGE SUITE ותוך 5 דק' הגיע השאטל. במלון אספנו גם את המזוודה שהשארנו שם לפני שבועיים. המשימה עכשיו להכניס הכל בשתי מזוודות, 2 טרולים ו-2 תיקי גב, כדי להימנע מתשלום על מזוודה שלישית. לקחנו מהקבלה משקל כדי לשקול את כל הארסנל. עמדנו במשימה בהצלחה!

19/1/23 – יום חמישי – חוזרים לארץ

טיסת אלעל ממריאה ב-12:00 ואנחנו קרובים 5 דק' לטרמינל. אפשר לאכול ארוחת בוקר בנחת ולעלות לשאטל של המלון.

טיפים ממקור ראשון

1. זהירות – סכנת מוות!! אזהרת קוקוסים – לא צחוק! טיילנו במנואל אנטוניו. החוף הכי רומנטי ופסטורלי שאפשר לדמיין. פתאום בלי כל התראה נפל עלינו אגוז קוקוס מעץ בגובה 15 מטר. נחת חצי מטר מאיתנו. מסתבר שברחבי העולם, כל שנה נהרגים מנפילת קוקוס כ-160 איש. אשכרה. רק חצי מטר חס וחלילה וכבר לא היינו כותבים את הסיכום הזה… חייבים להקפיד לא לשכב/לשבת/לנוח וגם לא סתם ללכת מתחת עצי קוקוס.
2. משיכת דולרים בכספומטים בקוסטה ריקה – גם מכאלה שנמצאים בבנקים, ניתן למשוך עד 600$ בכל פעם ולא יותר מ-1,200$ ביום. זה די דומה לכספומטים בחנויות נוחות אצלנו בארץ שמגבילים משיכה עד 500 ₪. הם פשוט לוקחים עמלה על כל משיכה (5.5$) ולכן מגבילים את הסכום כדי שתצטרך למשוך כמה פעמים ולשלם כל פעם את העמלה…
3. תחנות דלק – קראתי בכמה טיפים שכדאי לתדלק בכל מקום שאפשר כי לא תמיד יש תחנות דלק בנמצא. בכל המקומות שאנחנו היינו היו המון תחנות דלק והטיפ הזה התברר כלא נכון. אולי זה נכון באזורים מאד מרוחקים מחוץ לאזורי הטיול הקלאסיים. אגב, מחירי הדלק בכל תחנות הדלק בקוסטה ריקה זהים לחלוטין.
4. עלויות – קוסטה ריקה יקרה. נקודה. זה נכון לגבי המוצרים בסופר (למעט אננס, הפירות והירקות ממש יותר יקרים מאשר בארץ) ובעיקר לגבי הכניסה לאתרים ולאטרקציות, גם לאתרי טבע. אין דבר כזה כמו אצלנו פשוט "לעשות מסלול" בשטח. כל השטחים מגודרים ובכל מקום גובים כסף. בשמורות הטבע הלאומיות המחיר סביר יותר אבל בשמורות הפרטיות זה יכול להגיע ל-25$ לאדם ואפילו יותר.
5. כשרות בקוסטה ריקה – אין שום בעיה להסתדר עצמאית. יש בכל סופר מוצרי יסוד כשרים ועם קצת תושיה אפשר לארגן ארוחות טעימות ומזינות. יש לא מעט רשימות באתרי אינטרנט שונים המפרטים אלו מוצרים הם בחזקת כשרים תמיד, וניתן לקנות אותם בכל מקום בחו"ל גם כשאין עליהם הכשר (למשל דג סלמון, אורז וכדומה). בנוסף, יש אפליקציה של הקהילה היהודית האורתודוכסית בקוסטה ריקה ובה מפורטים כל המוצרים הכשרים בכל אחת מרשתות המזון. אומנם האפליקציה בספרדית ובכללי היא לא הכי ידידותית למשתמש אבל בסוף מסתדרים איתה. הכי חשוב- לחם. כפי שמופיע באפליקציה, בכל סופר יש לחם פרוס ולחמניות כשרות (זה בעצם הלחם הכי נפוץ שם בסופרים). לגבי ארוחות חמות – מביאים ראש גזיה מהארץ, ובחו"ל קונים בלון גז קטן. ואז אפשר למשל לקנות בכל סופר דג סלמון קפוא ופרוס או דג אמנון ולהכין ארוחה חמה. יש לא מעט סלמון קפוא עם תבלינים ורטבים עם OU אבל גם אם אין סימון כשרות, סלמון או אמנון קפוא ללא כל תוספת, כשר ואפשר בהחלט לקנות בכל מקום גם בלי כשרות. בכל סופר גם מצאנו גלידות האגן דאז או בן אנד ג'ריס וגם חטיפים עם OU, בעיקר תפוצ'יפסים למיניהם, תוצרת ארה"ב. בתיאבון!
6. מים – בשום סופר לא מצאנו מארזי מים מינרליים אלא בקבוקים בבודדים בלבד של 1.5 ליטר. במקום מארזים, השיטה שלהם היא גלון של 6 ליטר וממנו צריך לשפוך לבקבוקים קטנים יותר. אידיוטי, אבל זה מה יש. אגב, גם המים יותר יקרים מהארץ.

תם ונשלם אחד הטיולים היותר שווים שעשינו בעולם! מאת: דדי.

פורסם ב:

• קוסטה ריקה

מתוייג ב:
טיול כשר | כשר