דף הבית » פעילויות » טבע וחיות בר בקוסטה ריקה

טבע וחיות בר בקוסטה ריקה

ציפורים ועופות בקוסטה ריקה

לפי הערכות, כחמישה מיליון ציפורים נודדות דרך קוסטה ריקה מדי שנה. עוצמת התופעה הזו בקושי מורגשת מכיוון שרובן עפות בלילה, במהירות שיוט שמוכתבת על ידי הרוח. הן נוסקות בתוך העננים או מנצלות את זרמי האוויר שנוצרים על ידי ההרים. אחרות עוברות את קו החוף ונוחתות עם השקיעה כדי לתפוס חרקים ולנוח כמה שעות לפני שהן ממשיכות במסע שלהם.

יונק דבש בקוסטה ריקה
יונק דבש

מעל קוסטה ריקה, מתכנסות ציפורים מהחוג הארקטי, אלסקה, הטונדרה הקנדית, האגמים הגדולים של ארה"ב והחופים המזרחיים והמערביים של ארצות הברית. בין 8-11 מעלות צפונית לקו המשווה, קוסטה ריקה משמשת כנקודת משפך לציפורים נודדות. רכסי ההרים של המדינה וחופי האוקיינוס האטלנטי והשקט יוצרים בתי גידול ומערכות אקולוגיות רבות ושונות.

מעל ראשיכם בעודכם ישנים או מטיילים הביטו מעלה אל גדודי הציפורים שחולפות מעליכם. הודות לראייה המעולה שלהם, ציפורים נודדות משתמשות בקבוצות כוכבים כדי להתמצא ביחס לאופק. חלקן חשות את השדה המגנטי של כדור הארץ. אחרות שומעות את הצלילים הנמוכים המופקים מהרוחות בשל טופוגרפיית פני השטח. יש גם ציפורי ים שמבלות את חייהן אך ורק מעל האוקיינוס ועוצרות עצירות קצרות באיים או בצוקים שלחופיו.

ציפורי לילה הן לא רק ציפורים שחיות ביערות אלא גם עופות חוף, החל מרננים, טנגריים, פזאיים, גרוסביקים, ועד חרטומניים, חופמאיים ושחפים. ציפורים אחרות, כמו יונקי דבש, סנוניות ועופות דורסים נודדות במהלך היום. מינים גדולים יותר כמו אנפות וחסידות יוצרים קבוצות גדולות שעפות כלהקה בצורת "V" תוך שימוש בכנפיים הרחבות שלהן כדי להשיג עילוי מזרמי אוויר שעולים מהקרקע ולהגיע לגבהים גדולים מבלי להשקיע אנרגיה מרובה בנפנוף.

מכיוון שרוב הציפורים הללו נודדות בגבהים כה גדולים הן אינן גלויות לעין בלתי מזוינת ומדענים משתמשים במכ"מים כדי לזהות אותן. כמחצית מהציפורים הנודדות עושות זאת מתחת לגובה של קילומטר מעל פני הים, 30 אחוז עושות זאת בגובה של בין 1-2 קילומטר מעל פני הים והיתר גבוה יותר.

תכנון טיולים באנר

ציפורים נודדות

תיאוריית האבולוציה מניחה שרוב הציפורים התפתחו באזורים הטרופיים והסבטרופיים ואז הן החלו לנדוד לאזורים הממוזגים והצפוניים כדי להתרבות. עבור הציפורים, הנדידה הזו לא רק בריחה מהקור ומהמחסור במזון, אלא חזרה לנקודת ההתחלה למעשה.

ציפורים נודדות נמצאות לאורך השנה בכמה קווי רוחב שונים, מה שמוסיף לקושי לשמר את בתי הגידול שלהם. אנחנו מדברים על בעלי חיים עם קצב חילוף חומרים גבוה שבשלב מסוים באבולוציה שלהם החלו לעשות את המסע הארוך צפונה או דרומה כדי לנצל שעות אור ארוכות יותר, שפע משאבים ותנאים טובים יותר לרבייה. מתוך 910 מיני הציפורים שבקוסטה ריקה, בערך 220 הם נודדים, ולפי ה-BirdLife International היא אחת המדינות עם מגוון הציפורים הגדול ביותר למ"ר בכל יבשת אמריקה. זה כמעט תשעה אחוז מכלל מיני הציפורים שבעולם. אם יתמזל מזלכם ותשימו לב לכך הרי שתוכלו לצפות ביותר ממאה מינים ביום!

airalo ad

בהתאם למין, חלק מהציפורים יבלו בקוסטה ריקה בממוצע חצי שנה לפני שיחזרו לשטחי הרבייה שלהם בארצות הברית וקנדה. הם מגיעים לשטחי הרבייה, ממהרים להשיג טריטוריה טובה, לבנות קינים, להטיל ולדגור על הביצים, לגדל את האפרוחים וברגע שהאחרונים מוכנים לעוף הם יוצאים למסע חוצה יבשות וחוזר חלילה. במינים מסוימים הציפורים הצעירות לומדות את דרכם לאזור הטרופי בעקבות שאר הלהקה. אצל חלק מהמינים הגדולים יותר כמו אנפות כחולות גדולות ושלכים, הפרטים הצעירים יותר נשארים בקוסטה ריקה ולא חוזרים צפונה עד שהם מגיעים לבגרות מינית.

החל מיולי, בשיא הקיץ, אפשר להתחיל לצפות במינים הנודדים הראשונים העוברים דרך קוסטה ריקה. הבולטים שבהם הם ציפורי החוף, כמו חופמאיים וחרטומניים המתאספים בשפכי הנהרות, שדות חרושים, משטחי מלח וחוות השרימפס מסביב למפרץ ניקויה. באוגוסט מתחילים להגיע כמה מהמינים הקטנים יותר: וירואיים, טירניים ורננים כמו ה-Cerulean Warbler ו-ויראו אדום עיניים הנראים בעיקר בחוף הקריבי. גם העופות הדורסים הנודדים הראשונים מתחילים להופיע באוגוסט בחוף הקריבי וביניהם דיה זנב סנונית ו-Plumbeous kite.

עד ספטמבר ואוקטובר, הנדידה בשיאה והשמיים לאורך שני איזורי החוף והעמק המרכזי מתמלאים בסנוניות ובבזים הנודדים שצדים ואוכלים בלי לעצור. שאר בתי הגידול בקוסטה ריקה, מיערות הענק בהרים ויערות הגשם ועד לכיכרות הערים וחצרות הבתים מוצפים בציפורי שיר כמו רננים, טירניים, פזאים ועוד. חלק מהמינים הללו יישארו כאן חודשים, אך רובם המכריע ימשיכו במסע לאזורים אחרים. כאשר אוקטובר מסתיים, הביצות שלאורך חופי האוקיינוס השקט מתמלאות במגוון של ברווזים וקבוצות גדולות של חסידות משייטות בשמיים לאורך האיים הקריביים.

ציפורים מקומיות

הציפורים המקומיות שחיות בקוסטה ריקה, גם הן נודדות. הן עוברות מההרים אל איזורי החוף או ממערכת אקולוגית אחת לאחרת בסנכרון עם פריחת עצי הפרי שהם משתמשים בהם להאכלה או לקינון. כל מין פיתח אסטרטגיות שונות כדי לענות על צרכיו.

המנקין ארוך הזנב משנה את תזונתו בהתאם לזמינות האוכל. בעונת הרבייה בה הזכרים זקוקים לאנרגיה רבה לריקודי החיזור המרהיבים שלהם, הם ניזונים בעיקר מפירות עשירים בסוכר המספקים אנרגיה רבה. לאחר עונת הרבייה שבה הפירות אינם בשפע, המנקין עובר לצוד חרקים. תזונה עשירה בחלבון מאפשרת לציפורים לייצר נוצות יפות ולהיות מוכנות לעונת הרבייה הבאה. ציפורים אחרות נודדות בתוך קוסטה ריקה בהתאם לזמינות המים. היאבירו זקוק למים רדודים כדי לתפוס את מזונו, אך כאשר גופי המים מתייבשים, החסידה הזו נאלצת לעוף למקומות אחרים בהם עומק המים מתאים לאכילה.

מינים נוספים מעניינים הם הפעמוניות והקצאלים. הם תלויים מאוד בפירות האבוקדו אך העצים מניבים פירות רק בפרק זמן קצר ולכן הן חייבות לעבור לאזורים אחרים כדי למצוא מינים שונים של אבוקדו שמניבים פרי בתקופות שונות של השנה. ארה ארגמנית, גם היא, נעה ממקום למקום. לא עם קשר לעונה מסויימת אלא כל יום, כל היום. תוכי המקאו נוטים לבלות את הלילה באותו מקום מדי יום, אך עם עלות השחר הם עפים אל אזורי ההאכלה שלהם המשתנים במהלך השנה בהתאם למיני העצים שמהם הם אוכלים. כאשר הציפורים נעות ברחבי המדינה, הן "על הדרך" מבצעות משימה חשובה ביותר עבור המערכת האקולוגית בכך שהן מפזרות זרעים של צמחייה ברחבי המדינה וכך היערות הופכים להיות בית למינים מגוונים של צמחיה.

"את החיים על פני האדמה"

יש מעט אירועים בטבע מרשימים יותר מהגעתם המסיבית של צבי ים אל החוף. בחלק מהלילות מתאספים הצבים ליד החוף לקראת עלייתם מהמים כדי להטיל את ביציהם ובכך להבטיח את הדור הבא. הם חוזרים לאותו חוף שבו קיננו קודם לכן בעזרת אינסטינקטים שקשה לנו עדיין להבין. עלייתם של צבי הים אל החוף משפיעה מאוד על המערכת האקולוגית. טורפים, מכרסמים, דביבונים וחוטמנים, זאבי ערבות, יגוארים ואפילו בני אדם מגיעים לחופי הקינון בהמוניהם. חלקם ניזונים מהצבונים הצעירים שחלקם מצליח להגיע אל הים בחזרה אחרי הבקיעה.

באופן דומה, אירועים כמו הסערות הראשונות של העונה הגשומה גורמים לצפרדעים והקרפדות לחפש בקולי קולות את בני הזוג שלהם וכל בריכה, כל אדמת ביצה וכל שלולית משמשים אתר רבייה לטובת הדור הבא. חלקם לובשים צבעים בהירים לחיזור, בעוד שאחרים מנצלים את הסחת הדעת הגדולה של האירוע כדי לנשנש ארוחה או שתיים. כמו עם הצבים, אסטרטגיית ההישרדות היא הכמות. מאות אלפי ביצים או ראשנים יכולים לשמש מזון למגוון בעלי חיים, נחשים, דגים וציפורים ועדיין ישארו מספיק כדי להקים את הדור הבא.

אפילו תנינים מעדיפים רבייה בקבוצות, תוך שימוש בגשמים עונתיים ובאזורים מוצפים כדי שהצאצאים יתפתחו ללא כל סכנה. למרות שהם זוחלים די פרימיטיביים, הטיפול האימהי של התנינה הוא למופת. היא מגנה על הקן שלה או על הולד שזה עתה נולד מפני טורפים פוטנציאליים. גם במקרה הזה, ככל שיש כמות ולדות גדולה יותר, כך סיכויי ההישרדות שלהם טובים יותר.

שלא כמו צבי ים ודו-חיים, אסטרטגיית הרבייה של קופי הסנאי היא הסנכרון (שאגב, לא נצפתה בפרימטים אחרים שקיימים בקוסטה ריקה). קופי סנאי מזדווגים באופן עונתי, ומנצלים את משאבי הטבע ביער, כמו פירות וזרעים המאכילים את האמהות ומספקים הזנה ליילוד. לקופי הסנאי בפארק מנואל אנטוניו יש תקופת לידה משלהם השונה מתת-המין שחי בקורקובדו.

מחזורי החיים של בעלי החיים מגיבים למזג האוויר, גשם, טמפרטורה או נוכחות של בעלי חיים אחרים. מחזורים אלה יוצרים סבך נפלא של מערכות יחסים, ויוצרים מארג מזון מורכב שבו כל התרבות של מין מסויים תומך בהישרדותם של מינים אחרים.

צבי הים בקוסטה ריקה

אם נטוס מעל חופי קוסטה ריקה עם עלות השחר, נראה עקבות בחול שהותירו אחריהם אלפי צבים. עם קצת ניסיון, נוכל ללמוד לזהות איזה מין צב עשה כל שביל אחרי שכיסה את הקן שלו. בקוסטה ריקה, טקסי הקינון של צבי הים הם אירועי טבע שניתן לראות לאורך כל השנה בחופי מרכז האוקיינוס השקט וגם בחופי הים הקריבי. קינון צבים בעיקר קורה בלילה אם כי תמיד יש כמה פרטים שמאחרים לחזור למים ונצפים בשעת מעשה בזריחה.

מסלולי הצבים מופיעים מדי בוקר, במיוחד בחופים שבהם זרמי האוקיינוס מקלים על הגישה של הצבים לחוף. 5 מתוך 7 מיני צבי הים הקיימים בעולם מטילים את ביציהם בחופי קוסטה ריקה. צב הים הזיתני הוא המין היחיד שמגיע באלפיו לאורך חופי האוקיינוס השקט. צב הים הגלדי, צב הים הקרני וצב הים החום יוצאים מהאוקיינוס בזה אחר זה כדי להטיל ביצים. הצב הירוק של האוקיינוס השקט הוא תת-מין של צב הים הירוק. מופרדים מקרוביהם הקריביים, צבי הים הירוקים של האוקיינוס הפסיפי אימצו הרגל של הטלת ביצים בדד. הצבים הירוקים של האיים הקריביים לעומתם, מגיחים מהאוקיינוס במאות.

חלק ממיני צבי הים עוברים מסעות ארוכים כחלק מהדחף שלהם להתרבות. אחרים מזדווגים ליד החוף, מכיוון שמספר זכרים מפרים את הביצים והנקבות ממתינות לאותות המתאימים ולרגע שאליו הם תוכננו גנטית. אחר כך הם יורדים לחוף כדי להטיל ביצים. הצבים כל כך רגישים ברגעים אלה כך שאור חזק, מכשולים על החוף או טמפרטורה לא מספקת של החול יכולים לגרום להם לחזור לאוקיינוס מבלי להטיל ביצים.

עונת צבי הים

ינואר ופברואר

ינואר ופברואר הם עונת צב הים הגלדי באוקיינוס השקט. מכיוון שהם נעים לבד והטלת הביצים ירדה מאוד בשנים האחרונות, קשה לחזות מתי והיכן ניתן יהיה לצפות בהם. במקום זאת, מומלץ ללכת לחוף הקריבי, שם מקננים יותר צבי ים גלדיים והסבירות לראות אותם עולה. ינואר ופברואר הם גם החודשים הטובים ביותר לצפות בצב הים הירוק של האוקיינוס השקט, שיוצאים מהמים לאורך חופים רבים בגואנקסטה ולאורך חצי האי ניקויה.

מרץ

צב הים הגלדי מתחיל להגיע לחוף הקריבי במרץ. עונת הקינון שלו נמשכת עד יוני ומתקיימת בעיקר בשלושה אזורים: פקוארי, Moín ו-Gandoca שליד הגבול עם פנמה. בחודש יולי, אל חוף הקריבי של קוסטה ריקה מתחילים להגיע צבי ים ירוקים לרצועת החוף שבין טורטוגרו לפריסמינה (Parismina). שפע זה של נקבות צבים מושך יגוארים המשוטטים במערכת הסבוכה של התעלות והאזורים מוגנים שבהם נשארו ג'ונגלים.

מאי

החל ממאי, מגיעים לאורך שני החופים צב הים הזיתני וצב הים החום. צב הים החום הוא עוד מין שקשה לצפות בו מכיוון שהגעתו לחופים בלתי צפויה ומפוזרת על פני שטח נרחב.

יולי

צב הים הזיתני מטיל אמנם ביצים כל השנה, אבל אם אתם רוצים לצפות באלפים מהם כשהם יוצאים מהמים תחת אור הירח אז תהיו חייבים לבקר באוסטיונאל (Ostional) בין יולי לנובמבר.

אוקטובר

באוקטובר, עונת צבי הים הגילדיים והירוקים מתחילה שוב באוקיינוס השקט, ומאפשרת הזדמנות לראות על החוף קונכיות ומסלולי צבים שהילידים הקדמונים של קוסטה ריקה ראו בעבר כסימן לשפע.

צפרדעים ודו חיים

עונת הרבייה של דו-חיים קשורה לעונת הגשמים. ללא גשם, לא יהיו יערות קסומים מלאים בקול פעמונים זעירים המצלצלים בלילה. משקעים הופכים את החיות הללו לפעילות וזה יוצר חוויה בלתי נשכחת. בליברפול שבלימון, חוקרים מאוניברסיטת קוסטה ריקה זיהו עד 6 מינים של צפרדעים שמקרקרות באותו זמן ובאותו מקום. בעוד שזכרים מסוימים מקרקרים כדי למשוך נקבות, אחרים רבים זה עם זה עד כדי מאבק פיזי. חלקם מגבירים את גובה הצליל כדי לסמן את הטריטוריה שלהם.

גובה הצליל של הצפרדעים קובע עד כמה הזכר מושך את הנקבות. נקבות בדרך כלל מחפשות זכרים גדולים יותר, אשר נוטים להיות בעלי שקי קול גדולים יותר. במהלך ההזדווגות, הזכר מחבק את הנקבה עד שהיא משחררת את הביצים והוא מפרה אותן. למרות שהם עשויים לחיות באותו מקווה מים, מינים שונים מופצים בתוכה. חלקם מקרקרים ליד שפת המים, אחרים באמצע ואחרים בצמחייה שמעל. אם כמה מינים מקרקרים באותה רמה, אז הם ישמיעו את קולם בתדרים שונים. הקוליות של צפרדעי הזכוכית נוטה להיות בתדירות גבוהה יותר כדי למנוע בלבול עם צליל הנחל. בנוסף לשימוש בקרקור לחיזור, צפרדעים גם משמיעות קול כדי לבלבל טורפים ובמקרה הזה, הצפרדע היא חקיינית מעולה. השירה שלה מדמה יללה של קיימן תינוק ובכך היא מרחיקה את טורפיה.

הטלת ביצים היא כל הפואנטה של הסימפוניה הזו של הקולות של החרקים והדו-חיים. הצפרדעים מטילות ביצים על עלים ואז מחכות שהגשם ישלים את מחזור החיים שלהן.

בעלי חיים ימיים

במים הטריטוריאליים העצומים שלה, קוסטה ריקה שומרת באדיקות על שוניות אלמוגים, שדות עשב ים, כיפה תרמית, תעלה אוקיינית בעומק של יותר מ-4000 מטרים ורכס הרים תת-ימי שגדול יותר מרכסי טלמנקה וגואנקסטה גם יחד. שרשרת הרי געש והרים תת-ימיים בגובה של כאלפיים מטר מתחילה ממש מול חופי קוופוס וממשיכה דרום-מערב לכיוון הגלפגוס. האי קוקוס הוא הנקודה הנראית היחידה של הרכס התת-ימי הזה.

בתוך הכחול העמוק שלה, קוסטה ריקה היא בית ליותר מ-6700 מינים ימיים, 90 מהם ייחודיים ונמצאים רק פה. קוסטה ריקה ידועה בעולם בעיקר בזכות יערות הגשם שלה, לא בזכות החיים הימיים העשירים שלה שעדיין לא נחקרו די הצורך.

בין תופעות הטבע המעניינות באוקיינוס ניתן למצוא את הכיפה התרמית של קוסטה ריקה, תופעה אוקיאנית הנגרמת על ידי הרוחות העזות וזרמי האוקיינוס ואשר מעלה מים עשירי פלנקטון אל החלק העליון של עמודת המים וזה מביא אל האיזור העליון לווייתנים כחולים, דולפינים, כרישי לוויתן וריכוזים גדולים של דגים ויונקים ימיים. בחופי דרום האוקיינוס השקט, באיזור Golfo Dulce בעלי החיים הימיים מתרבים עם השנים הודות לתקנות שאוסרות דייג מסחרי עד למרחק של 20 מייל מהחוף.

למרות גודלה הקטן הכללי, לקוסטה ריקה יש קו חוף ארוך. יותר מ-1100 קילומטרים של מפרצים, מפרצים ושני חצאי איים גדולים שנוגעים בים. משם ניתן לצפות ביונקים ימיים גדולים כשהם שוחים ממש ליד החוף.

בחודשים דצמבר וינואר, רוחות הסחר מקררות את מימי מפרץ פאפאגאיו וגורמות למים עמוקים יותר לעלות מעלה בעמודת המים אל פני השטח. המים נושאים איתם כמויות גדולות של חומרים מזינים המעוררים צמיחה מדהימה של אצות כשהן באות במגע עם אור השמש. שרשרת האירועים הזו יוצרת את ההזדמנות לראות לווייתנים גדולי סנפיר בעונת החיזור והלידה. אם תסתכלו היטב תוכלו לראות דולפינים קופצים מהמים באיי Murciélago ומדי פעם גם אורקות. הלווייתנים הקטלנים הללו נמשכים לחוף של גואנקסטה על ידי שפע בעלי החיים שנמצאים במים הללו.

לוויתנים מצפון ודרום כדור הארץ

מעטים יודעים שבמהלך 6-7 חודשים בשנה אפשר לראות לווייתנים גדולי סנפיר במימי האוקיינוס השקט של קוסטה ריקה. קווי הרוחב הטרופיים הללו הם הגבול הדרומי ללווייתנים המגיעים מהקוטב הצפוני והגבול הצפוני ללווייתנים המגיעים מאנטארקטיקה. מדצמבר עד מרץ, ומיולי עד ספטמבר, הלווייתנים הנודדים הללו הם תושבים זמניים מול חופי קוסטה ריקה. הם שוחים כ-9,000 קילומטרים כדי להגיע לכאן!

כמות החברות שמוציאות סיורי צפייה בלווייתנים גדלה משמעותית במהלך השנים האחרונות בקוסטה ריקה. ניתן לראות אמהות עם עולליהן, קבוצות קטנות של לווייתנים וזכרים בודדים שנעים ליד החוף. הלווייתנים נכנסים למפרצים רגועים כדי ללדת, ללון או סתם לנוח אחרי המסע הארוך. עם קצת מזל אולי תראו לווייתנים מהחוף ומהגבעות הסמוכות. חלק מהאנשים, תוך כדי שנירקול, צלילה חופשית או צלילה, זוכים לשמוע את שירת ההזדווגות של הלוויתן גדול הסנפיר הזכר.

לא יודעים כמה לווייתנים באמת נולדים בקוסטה ריקה. אבל ימאים, שייטים ומארגני טיולים שסורקים את הים בחיפוש אחר סילוני אויר ומים שנושפים הלווייתנים, זנבות וקפיצות אקרובטיות של החיות המרשימות הללו לא מהססים לרגע. הם אומרים שהוא "נולד בקוסטה ריקה" כשהם מבחינים בלוויתן תינוק או באם שמראה לרך הנולד שלה איך לשחות, לקפוץ או להזיז את זנבו וסנפיריו.

עונת הלווייתנים מתחילה בסוף נובמבר ותחילת דצמבר. לווייתנים גדולי סנפיר מקליפורניה, קנדה ואפילו צפונה יותר מתחילים להגיע כאשר רוחות הסחר הצפון מזרחיות מתחזקות. הלווייתנים מגיעים עם השינוי שנוצר בזרמי האוקיינוסים. המבוגרים (הן הזכרים והן הנקבות) הם הראשונים להגיע וברגע שהם מגיעים לקוסטה ריקה, הם נעים בין גואנקסטה לפונטארנס. מספר שבועות לאחר מכן, מגיעות נקבות בהריון. יתכן שהלווייתנים הללו התרבו באותם מים בשנה הקודמת ולאחר מכן בילו את תקופת ההיריון באזורי ההאכלה הצפוניים שלהם, שם יש להם מזון בצורת קריל בשפע. הם נוטים לנוע בקבוצות קטנות בליווי נקבות אחרות. לווייתנים צעירים יותר אינם נודדים. הם לא מתחילים בכך עד שהם בבגרות מינית, סביב גיל תשע.

לרוב כאמור ניתן לראות את הלוויתנים הללו בחופי גואנקסטה, חצי האי ניקיוה ומרכז האוקיינוס השקט אך לעיתים לווייתנים צפוניים חסרי פחד מגיעים דרומה עד למנואל אנטוניו באזור מרכז האוקיינוס השקט. ביולי מגיעים לווייתנים מאנטארקטיקה למימי קוסטה ריקה ואפשר לראות אותם באוסה, Golfo Dulce, Drake Bay, Whale Bay ודומיניקל.

כרישים ומנטות

מנטות וכרישים שייכים לאותה קבוצה של דגי סחוס. הם עברו מסלול אבולוציוני שונה מאוד מיתר החיים בים. שניהם מבקרים בתחנות ניקוי, שהן מקומות שבהם מתאספים בעלי חיים ימיים גדולים יותר כדי לנקות את עורם על ידי דגים קטנים יותר. מטרת הפעילות הנפוצה הזו היא להיפטר מטפילים ולרפא פצעים. מעניין שהרבייה של המנטות והכרישים מתרחשת גם בדרך דומה מאוד.

מנטה
מנטה

הצוללים שביניכם בטח ישמחו לדעת שב-San Pedrillo שבאיי Murciélago נמצאות תחנות ניקוי בפעולה מתמדת. המנטות הענקיות (Manta birostris) מתקרבות באיטיות כאשר פרפרוניים, סקלרים ודבקים שמחכים להסיר טפילים וחלקיקי פסולת שהצטברו על גבם. המנטות הענקיות ממשיכות להניע את סנפיריהן הארוכים כשהן עומדות זמן ממושך במהלך הניקוי.

כרישים שוריים הם יצור מפחיד וזריז. כשהם הולכים לקבל ניקוי בתחנה הם מאטים מעט. הדגים המנקים עושים את מלאכתם מהר ככל שהם יכולים מכיוון שהכרישים הללו די היפראקטיביים. איי Murciélago הם אזור הזדווגות חשוב לכרישים השוריים. הזכרים נושכים את הנקבות בצוואר במהלך ההזדווגות ולעתים קרובות מאבדים חלק מהשיניים בתהליך. בפצעי הנקבות מטפלים הדגים שבתחנות הניקוי.

כרישי פטיש פוקדים את תחנת הניקוי שבאי קוקוס, ונכנסים לטראנס כה עמוק שהם אפילו הופכים את הבטן למעלה בזמן שהפרפרונים ודגי המלאך (הסקלארים) עושים את עבודתם.

המנטות מסוג כנפתן ים תיכוני נחשבות לענקיות בצורה יוצאת דופן אך מאפיין בולט נוסף הוא יכולתם "לעוף" אל מחוץ למים. לא ברור מדוע הם קופצות מהמים, אך פעמים רבות הם מפתיעות סירות המשייטות בחופי האוקיינוס השקט בצפון מערב בתחילת העונה היבשה, בין דצמבר לפברואר.

ביולוגים ימיים מאמינים שהקפיצות הללו מסייעות למנטות להסיר דבקים שנצמדו לגופם, להימלט מטורפים או לתקשר עם להקות מנטות אחרות ע"י הקול שמשמיע גופן כשהוא יוצא מהמים. חוקרים אחרים חושבים שמדובר בריקודי חיזור או שהמנטות פשוט נהנות מזה. מה שבטוח הוא שהמחזה הזה הוא אחד המראות המדהימים ביותר שאפשר לראות באוקיינוס.

מידע חשוב נוסף

Scroll to Top
דילוג לתוכן